כשאני מגיעה ליום צניחות, זה יום שמוקדש כולו לצניחה – אין לי סידורים לפני, אין לי לחץ לחזור הביתה, ואני תמיד מגיעה משתדלת להגיעה הרבה לפני תחילת הפעילות כדי שיהיה לי זמן להתארגן כמו שצריך.
כמובן שכל אחד ואחת מנהלים את היום שלהם בצורה שונה, בהתאם למגבלות האישיות.
וגם הסדר יום שלי יכול להיות קצת שונה תלוי אם אני מדריכה, מתאמנת, עושה צניחות פאן או צילומים...
אבל 99% מהצ'ק-ליסט שלי נשאר קבוע והולך איתי לכל מועדון בעולם שבו אני צונחת.
אז אני מקווה שהוא יעזור לכם לעשות סדר ביום הצניחות שלכם, והכי חשוב – להיות צנחנים בטוחים יותר!
💡 למה בכלל צ'ק-ליסט?
הרשימה שלי נועדה בראש ובראשונה לבטיחות
✅ הבטיחות האישית שלי והצנחנים סביבי
✅ שמירה על הציוד שלי – למנוע שחיקה ותקלות
✅ לקיחת הפסקות יעילות – בלי שמשהו יטריד אותי או יעסיק את הראש שלי ואני אצתרך בגלל זה לרוץ ליעף – מה שמחזיר אותנו שוב לבטיחות. 😊
דבר ראשון בבוקר
הכנת ציוד ובדיקה מעמיקה – ריג, קסדה, חליפה, נעליים, מד גובה, דייטרים, מצלמות וכל ציוד נלווה שיש לכם או שאתם צריכים.
תרגולת חירום – סרטון תקלות, אימון רתמה, תרגול גל"ג...
הרשמה במאניפסט.
מתיחות בוקר – בדגש על צוואר, כתפיים, גב וקרסוליים.
בדיקת מזג אוויר כללית ליעף הראשון וסקירה של כל היום + מבט על הרוח בשטח הנחיתה.
לפי כל צניחה
3 בדיקות ציוד – לפני ששמים את הציוד עלינו, לפני שעולים למטוס, ולפני שיוצאים מהמטוס.
לבדוק תנאי סביבה – רוחות בנחיתה ובגובה (עוצמה, כיוון וגאסטים).
לתכנן תבנית נחיתה – לבדוק פס הצנחה, רצוי גם לראות נחיתות של היעף הקודם.
להיות מוכן בבורדינג לפחות 15 דקות לפני ולשים לב מה עוד יש במטוס.
לחזור על הצניחה המתוכננת (כמה פעמים).
במטוס
לנסות להתיישב במקום שמתאים לסדר היציאה שלי.
לוודא שיש לי חגורה נגישה (שאני שמה ומהדקת כשהדלת של המטוס נסגרת).
לסגור את האבזם של הקסדה ולוודא שוב שהידיות שלי במקום.
ב-1000-1500 רגל (תלוי במועדון) – להוריד את החגורה ולגעת בידית הרזרבי.
ב-2500 רגל – לפתוח את האבזם של הקסדה ולגעת בידית הראשית.
לסרוק את העומסים וגדלי החופות ביעף (לצורך הערכת סדר נחיתה).
להריץ את הצניחה שלי בראש.
במידה ואני עושה הדרכה – להשתדל לא לדבר הרבה במטוס כדי לתת לכל אחד את הספייס שהוא צריך, לתת תזכורת קצרה בגבהים כמו 4K ו-9K.
תלוי בגובה היציאה, אבל באזור 10K לבדוק את עצמי ולעשות תרגולת חירום.
כשנפתחת הדלת – להיות מודעת לפיילוטשוט שלי.
אחראי כל צניחה
להחזיר הגאים למקום ישר מיד אחרי הנחיתה (בלי לעזוב אותם מהידיים).
לאסוף את המצנח בצורה מסודרת – לשים לב שהחופה, ה-DBAG והפיילוטשוט לא נגררים על הקרקע.
לפני כניסה לסכנת קיפול – לנקות חול, אבנים וענפים במקרה הצורך.
לפרוס את החופה בסכנת קיפול, לרוץ על המצנח כדי לוודא שהכול מסודר, ולסדר את ההגאים והסליידר.
להוריד חליפה ולשתות מים.
לפגוש את המדריך לתחקור (אם הצניחה הייתה מודרכת).
למלא לוגבוק.
לאחר הרשום המצומצם נוסיף קצת פירוט על הסעיפים:
דבר ראשון בבוקר
הכנת ציוד ובדיקה מעמיקה – ריג, קסדה, חליפה, נעליים, מד גובה, דייטרים, מצלמות וכל ציוד נלווה שיש לכם או שאתם צריכים.
לרוב אם זה תחילת פעילות של הסופש, חמישי או שישי אז החופה שלי לא מקופלת ואני מקפלת אותה באותו הבוקר(אם צנחנתי יום לפני אז לא בהכרח).
הבדיקת ציוד של הריג היא אקסטרה קפדנית בתחילת יום פעילות, כי לרוב במהלך היום אין לנו זמן לשים לבד לכל דבר, אז זה הזמן הכי טוב לבדוק אם יש איזה שחיכה שנוצרת ברצועות או מה המצב של ה BOC שלי, והאם הידיות נראות טוב וה- HOOK KNIFE יוצא... ועוד הרבה דבירם קטנים שאפשר לשים לב אליהם.
תרגולת חירום – צפייה בסרטון תקלות, אימון רתמה, תרגול גל"ג... אלו דברים שאף אחד לא חסין בפניהם, לא משנה כמה צניחות יש לנו. אחת הסיבות שאני אוהבת להעביר אימוני רתמה היא שזה שומר אותי הרבה יותר ערנית לכל התרחישים. חשוב בכל יום ובכל צניחה לתרגל באופן מדויק את נוהל החירום שלכם ולחזור על תקלות, עם דגש על סימולציה ריאליסטית ככל האפשר וביצוע מדויק.
הרשמה במאניפסט – מניסיוני, אין צורך למהר ליעף הראשון. הוא תמיד מהווה קצת אקסטרה סיכון, כי עד שהוא לא נחת, התנאים עדיין בגדר תחזית בלבד. לקבל מידע אמיתי מהשטח משנה לגמרי את התמונה. לכן, עד שהכול מוכן אצלי בצורה מושלמת, אני מעדיפה שמישהו מנוסה אחר יעלה ראשון ויבדוק מה קורה (גם כך אני לא יעשה גם את 1 וגם את-2😉).
מתיחות בוקר – בדגש על צוואר, כתפיים, גב וקרסוליים. כמות הפציעות שראיתי (ולצערי גם חוויתי קצת) הייתה יכולה להימנע בקלות עם קצת מתיחות. זה עוזר גם במקרה של נחיתה לא מושלמת, פתיחה חזקה, או אפילו ארצ' מוגזם שהייתי צריכה לעשות בצניחה 😂.
בדיקת מזג אוויר כללית ליעף הראשון וסקירה של כל היום + מבט על הרוח בשטח הנחיתה.
אז נכון שאנחנו מסתכלים מזג אוויר אבל אני מאוד אוהבת להסתכל בתחילת היום ועל כל היום ממה זה מתחיל ולאי זה כיוון זה הולך האם צפויה מתישהו במהלך היום הרוח להתחזק או להתהפך בכיוון, האם יש צפי לשעה מסויימת שבאה זה קורה ואז אנחנו רוצים להיות אקסטרה ערניים באותו היעף כי אולי התבנית נחיתה תשתנה. תמיד טוב לצפות דבירם מראש וזה כמובן לא מחליף את החובה שלנו לבדוק את התנאים לפני כל יעף, אבל יכול להיות שקרה מצב וספציפית ביעף הזה היינו מאוד עמוסים ולא עשינו את זה, אבל בזכות הסקירת בוקר שלנו אנחנו נמנע מהפתעות ואפילו פציעות.
לפי כל צניחה
3 בדיקות ציוד – לפני ששמים את הציוד עלינו, לפני שעולים למטוס, ולפני שיוצאים מהמטוס. בלי להגזים אבל זה המינימום של המינימום מבחינת כמות הבדיקות ציוד ובמיוחד דבירם כמו ידיות אני בודרת הרבה יותר פעמים. טיפ נחמד זה לחבר לבדיקת ציוד שלכם גם תרגולת חירות.
בדיקת מזג אוויר – סקירה כללית ליעף הראשון ולכל היום, כולל מבט על הרוח בשטח הנחיתה.
נכון שאנחנו תמיד בודקים את מזג האוויר, אבל אני אוהבת להסתכל על המגמות בתחילת יום הפעילות – מאיפה זה מתחיל ולאן זה הולך. האם הרוח צפויה להתחזק או להתהפך במהלך היום? האם יש שעה מסוימת שבה זה יקרה, מה שידרוש מאיתנו להיות אקסטרה ערניים, כי אולי תבנית הנחיתה תשתנה?
תמיד טוב לצפות דברים מראש. זה כמובן לא מחליף את החובה לבדוק תנאים לפני כל יעף, אבל אם במקרה היינו עמוסים ולא עשינו זאת, הסקירה בבוקר יכולה למנוע מאיתנו הפתעות ואפילו פציעות.
תכנון תבנית נחיתה – לבדוק את פס הצניחה ולצפות בנחיתות היעף הקודם במידת האפשר.
בהתאם לכל המידע שאספנו, אנחנו תמיד עולים למטוס עם תוכנית ברורה. נכון, יכול להיות שהיא תשתנה, אבל ברוב המקרים מדובר בתיקונים קטנים – וזה תמיד עדיף על להתחיל לחשוב על זה רק באוויר.
להיות מוכן בבורדינג לפחות 15 דקות לפני ולשים לב מה עוד יש במטוס. מעבר לכך שאני רוצה זמן לבדוק את עצמי ולתרגל את הנוהל שלי, חשוב לי גם להבין מה קורה ביעף. בוחנת את סדר היציאות וכמה יציאות יש, זה נותן לי אינדיקציה לגבי הספוט הצפוי וכמה קל או קשה יהיה להגיע לתבנית הנחיתה. מה צפוי להיות הטראפיק של החופות, האם יש חופה עם עומס גבוה ממני שיוצאת אחרי, או חופה עם עומס נמוך ממני שיוצאת לפני? כבר בבורדינג אני מקבלת תמונת מצב על התנועה הצפויה באוויר. אני שמה לב אם יש טראקים במטוס שעלולים להפתיע בהגעה מרחוק או כל דבר לא שגרתי אחר. זה שלב חשוב שהרבה צנחנים נוטים להזניח בשלבי ההתקדמות שלהם, אבל המודעות הסביבתית מתחילה כבר בבורדינג. ככל שנלמד להעריך טוב יותר את המצב שם, כך נהיה ערוכים יותר ונמנע הפתעות לא רצויות באוויר.
דוגמה טובה לכך – אם יש יציאה גדולה של 8-10 אנשים לפניי, בטוח שאקח יותר זמן הפרדה מהרגיל ואהיה מאוד ערנית, כי ייתכן שמישהו פתח גבוה או טס לאורך הפס יותר זמן מהצפוי. כל זה צריך להילקח בחשבון מראש.
לחזור על הצניחה המתוכננת (כמה פעמים). אנחנו תמיד אוהבים להגיד שחזרה על הקרקע לא עולה לנו כסף, אבל טעות אחת באוויר כי לרגע שכחנו מה לעשות – זה כבר הרבה פחות כיף. אם אני נתקעת או מתבלבלת בתרגולת על הקרקע, זה כמעט בטוח יקרה לי גם באוויר, שם הכול קורה מהר יותר ודורש תגובה אינסטינקטיבית.
לכן, חשוב לתרגל את הצניחה שוב ושוב עד שזה זורם חלק. תרגול מדויק על הקרקע מפחית בלבול באוויר ונותן ביטחון לבצע את הצניחה בדיוק כפי שתוכננה.
במטוס
אני יודעת שב-Skyvan אנחנו לרוב מפונקים, אבל עדיין אפשר לעשות מאמץ. במטוסים גדולים בחו"ל, לדוגמה, תמיד מתיישבים לפי סדר היציאה, וזה הופך את כל התהליך ליותר מסודר ויעיל. כשכל אחד מתמקם מראש לפי התור שלו, זה חוסך תזוזות מיותרות במטוס בשלב הקריטי של ההתארגנות ליציאה, מונע שיפשופים מיותרים של הציוד, ועוזר לנו להיות צנחנים בטוחים יותר.
לוודא שיש לי חגורה נגישה, שאני שמה ומהדקת מיד כשהדלת של המטוס נסגרת, או ליתר דיוק, כשהמטוס מתחיל לנסוע – לרוב זה קורה כמעט מיד לאחר סגירת הדלת.
שתי נקודות בנושא חגורות:
אנחנו לא רוצים להיות חגורים במטוס שעוד לא התחיל לנסוע, כי אם קורה משהו ואנחנו צריכים לנטוש במהירות, החגורה רק תפריע – ולא רק לנו.
לאחר שסגרנו את החגורה, היא צריכה להיות מהודקת היטב, כי מטרתה לעגן אותנו למקום במקרה חירום, כדי שלא נעוף על השכן או נספוג חבטה בעצמנו בנחיתת חירום. לכן, זה קריטי להדק את החגורה כמו שצריך.
לסגור את האבזם של הקסדה ולוודא שוב שהידיות שלי במקום. כמו שהחגורה מעגנת אותנו, גם הקסדה צריכה להיות מעוגנת אלינו. ושוב, זה לא רק בשביל להגן עלינו – תחשבו על קסדה שעפה בחופשיות במטוס בזמן נחיתת חירום, היא יכולה בקלות לשבור למישהו אף או צלע.
לאחר כל התזוזות שכולם עשו במטוס כדי למצוא את מקומם ולהדק את חגורתם, תמיד כדאי לבדוק שוב שהידיות שלי נמצאות כמו שצריך במקום שלהם.
ב-1000–1500 רגל (תלוי במועדון) – להוריד את החגורה ולגעת בידית הרזרבי. שימו לב שאנחנו מורידים את החגורה ומנסים להצניע אותה כמה שאפשר, כך שאף אחד לא יתפס בה, אבל לא סוגרים אותה חזרה (משאירים פתוחה).
מהרגע שהורדנו חגורות, אנחנו תאורטית מוכנים ליציאת חירום בכל רגע נתון. לכן, זו תזכורת טובה לעצמנו לגעת בידית הרזרבי ולהזכיר לעצמנו שאם קורה משהו מרגע זה, אנו נוטשים את המטוס ופותחים את המצנח הרזרבי.
ב-2500 רגל – לפתוח את האבזם של הקסדה ולגעת בידית הראשית. לפי נהלי החירום במטוס, מגובה 2500 רגל זהו גובה יציאה "רגיל" (מעל גובה ההחלטה שלנו), ולכן זהו זמן טוב לגעת בפיילושוט – גם כדי לוודא שהוא במקום וגם כתזכורת לעצמי שאם משהו קורה, אני נוטשת את המטוס על הראשי.
לסרוק את העומסים וגדלי החופות ביעף לצורך הערכת סדר הנחיתה. כמו בבורדינג – אם היה מישהו שעלה מאוחר למטוס או שלא ראיתי קודם, זה הזמן להעיף שוב מבט ולבדוק מי נמצא ביעף, כדי להעריך את התנועה תחת החופה.
להריץ את הצניחה שלי בראש – לכל אחד יש העדפות שונות לויזואליזציה במטוס. אני אוהבת להריץ את הצניחה שלי מההתחלה עד הסוף כמה פעמים ובכמה זוויות שונות (First Person, Third Person). לקראת היציאה, אני מתמקדת רק ביציאה שלי מהמטוס.
במידה ואני עושה הדרכה – להשתדל לא לדבר הרבה במטוס כדי לאפשר לכל אחד את הספייס שהוא צריך. לתת תזכורת קצרה בגבהים כמו 4K ו-9K, בדרך כלל על 1–2 דגשים חשובים שדיברנו עליהם (גג), ולבקש לבצע ויזואליזציה לכל הצניחה. כמו שאני עושה לעצמי, לקראת היציאה אני או חוזרת על דגש אחד לכל הצניחה (כמו ריכוז לרגליים או המבט) או מבקשת לבצע ויזואליזציה ליציאה מהמטוס.
תלוי בגובה היציאה, אבל באזור 10K לבדוק את עצמי ולעשות תרגולת חירום. אם אני צריכה לבדוק לא רק את עצמי, אז אני בודקת קודם את האחרים ורק אחר כך את עצמי. כדאי לבדוק את עצמי אחרי כל התזוזות ובשלב הכי קרוב ליציאה שאפשר.
כשנפתחת הדלת – להיות מודעת לפיילוטשוט שלי, לוודא שהוא במקום כמו שצריך, גם בעת פתיחת הדלת וגם לפני היציאה שלי.
אחראי כל צניחה
להחזיר הגאים למקום ישר מיד אחרי הנחיתה (מבלי לעזוב אותם מהידיים). פיתולים בהגאים הם דבר שניתן להפחית משמעותית אם מקפידים לבצע את הסעיף הזה בכל צניחה. מאחר שכנראה אינכם מוציאים פיתולים בכל קיפול, וגם המקפלים לרוב אינם עושים זאת, זוהי דרך טובה למנוע תקלה. כמובן שבתחילת או בסוף יום צניחות כדאי לנקות פיתולים, ואם אינכם בטוחים כיצד – פשוט בקשו עזרה (זה נכון גם לגבי ציוד השכרה).
לאסוף את המצנח בצורה מסודרת – יש לוודא שהחופה, ה-DBAG והפיילוטשוט אינם נגררים על הקרקע. לרוב אני משתדלת לאסוף את המייתרים כמה שיותר קרוב לבד, להרים את הזנב של החופה, ואת ה-DBAG והפיילוטשוט לקחת יחד לידיים – כך אני בטוחה שאני לא גוררת דבר. כמובן שבחופות גדולות במיוחד יש צורך ביותר מאמץ.
לפני כניסה לסכנת קיפול – לנקות חול, אבנים וענפים במידת הצורך. עדיף לטפל בזה כבר בשטח הנחיתה, אבל תמיד כדאי לוודא שוב לפני הכניסה לסככת הקיפול, כדי למנוע לכלוך שעלול לשחוק את הציוד שלנו לאורך הזמן. האחריות לשמור על סביבת הקיפולים נקייה היא של כולנו.
לפרוס את החופה בסכנת קיפול, לרוץ על המצנח כדי לוודא שהכול מסודר, ולסדר את ההגאים והסליידר. לא משנה אם אתם מקפלים בעצמכם או לא – זהו שלב שכל צנחן חייב לעשות. גם כי מי שיקפל לכם יעריך אתכם יותר, וגם כי זה חלק מהדאגה לציוד שלכם (בחו"ל, אם לא תעשו זאת – לרוב לא יקפלו לכם). ודאו שאין לכם STEP-THROUGH, שהסליידר פרוס כמו שצריך, ושכל ההגאים במקום.
להוריד חליפה ולשתות מים - חשוב גם בימים חמים וגם בימים קרים!
לפגוש את המדריך לתחקור (אם הצניחה הייתה מודרכת), שילמתם על זה כסף, אז אתם אלו שצריכים לוודא שהתחקיר מתבצע. אל תצפו מהמדריכים לרדוף אחריכם. ואם אתם המדריכים – דאגו לבצע תחקיר יסודי עם הצנחן.
למלא לוגבוק - לא יודעת מה איתכם, אבל אני ממשיכה לעקוב אחרי הצניחות שלי גם היום! 😊 עוד קצת על הלוגבוק שלי אפשר לקרוא בפוסט "5 טיפים ממני"!
שמרו על עצמיכם ושמיים כחולים!
Comments